ישראל היא מדינה שרובה מדבר. כמות הגשמים היורדת מדי חורף אינה גדולה, מקורות המים אינם רבים והדרישה לחסוך במים קיימת כאן כבר עשרות שנים (עוד לפני הקמפיין "ישראל מתייבשת" אפשר להיזכר ב"חבל על כל טיפה" ו"בינתיים סוגרים את המים").
בישראל קיימים ארבעה מקורות עיקריים של מים- שאיבת מי תהום ומעיינות, מים עיליים (אגמים ונהרות), מי שיטפונות ומים טכנולוגיים, המספקים כמות של 1.8-2.1 מיליארד קוב מים בכל בשנה. מי התהום כוללים שלושה אקוויפרים עיקריים: אקוויפר החוף, אקוויפר ההר (ירקון-תנינים) ואקוויפר חרמון. אקוויפרים הם למעשה מאגרים תת קרקעיים של מי גשמים המחלחלים לאדמה ונתקלים בשכבת סלע בלתי חדירה. אקוויפר החוף ואקוויפר ההר מספקים 50% מצריכת המים של המדינה מדי שנה.
המים העיליים כוללים בעיקר את ימת כנרת. הכינרת הניזונה מהירדן ומיובליו ומספקת רק כ-500-600 מיליון קוב מים בשנה, בעיקר לישובי הדרום באמצעות המוביל הארצי. חשוב לציין שהגבלת שאיבת המים מהכנרת הכרחית על מנת לשמור הן על האגם והן על איכות המים שבו. ראו עוד בנושא במאמר ייבוש הכנרת.
מי גשמים מהווים חלק קטן מכמות המים הנצרכת בארץ. שיטפונות מתרחשים בחורף בעיקר בדרום הארץ, שם הקרקע אינה סופגת כמות גדולה של גשם והמים נשטפים בדרך כלל לים. מספר מפעלים באזור עוסקים בלכידת מי השיטפונות הללו, לשימוש ישובי הדרום. מים בהפקה טכנולוגית (התפלת מי ים או טיהור מי שפכים) נעשית בהיקף קטן יחסית ומיועדת בעיקר לחקלאות ולתעשייה.
הגורמים למשבר המים
הגורם העיקרי למשבר המים הקבוע בארץ הוא מיעוט הגשמים. הכנרת נמצאת כבר מספר שנים בשפל גדול ובדרך כלל מתחת לקו האדום. גם האקוויפרים אינם מתמלאים בגלל המיעוט במשקעים. בנוסף לכך, צריכת המים דווקא הולכת וגדלה עם השנים. טכנולוגיות חדשות צורכות יותר מים מבעבר (לדוגמא, הפעלת מדיח כלים או מכונת כביסה). הציבור עדיין מבזבז מים, למרות שקיימת מודעות לכך, דרך קמפיינים עוצמתים למען חיסכון במים, חוקי מים חדשים בנושא ופעילות אינטנסיבית של האיגוד הישראלי למים.
משבר המים – בעיות
משבר המים מוביל לשתי בעיות עיקריות: ראשית, קיים איום ממשי שלא יהיו במדינה מספיק מים לכל האזרחים. למחסור קונקרטי במים יהיו השלכות פוליטיות וכלכליות, שכן המדינה תאלץ לקנות ולייבא מים ממדינות אחרות, בעלות גבוהה.
שנית, מהווה המחסור במים פגיעה בערכי טבע והגנת הסביבה. שאיבת יתר ממקורות המים גורמת להמלחה של מקורות המים והקרקע, פוגעת בגידולים הטבעיים ובבעלי החיים הצורכים את המים בטבע, כמו גם בחקלאות.
משבר המים – פתרונות אפשריים
כמובן, שאיננו יכולים לגרום להורדת גשמים מרובה יותר (אם כי יש מקום לעסוק באופן נרחב יותר במניעת התחממותו הכללית של כדור הארץ הגורם לשינוי אקלים ומדבור). חסכון במים הוא חשוב והכרחי, אך הצריכה הפרטית היא קצה הקרחון לעומת צריכת המים בחקלאות ובתעשייה. נראה שהפתרון למשבר המים נעוץ בהתקדמות טכנולוגית. מעניין לציין, שישראל מוכרת ומייצאת פתרונות להפקת מים בכל העולם, אך בתוך תחומה כמעט אין שימוש בטכנולוגיות אלה. דוגמה אחת היא הגדלת תפוצתם של שירותים ללא שימוש במים למשל.
הטכנולוגיות העיקריות הניתנות למימוש הן:
- טיהור מי ביוב: באמצעות טיהור מי ביוב (שהופכים למי קולחין) ניתן לחסוך כמויות אדירות של מים מתוקים בחקלאות. השקיה באמצעות מי קולחין חוסכת גם את הצורך בדישון הקרקע. בארץ קיים מכון שפכים אחד (שפד"ן).
- ייעול החקלאות: ניתן לחסוך במים על ידי התאמת הגידולים לאקלים, ושימוש בשיטות השקיה חכמות המונעות אידוי.
למידע נוסף: