דו"ח מבקר המדינה – כשל בשיקום הנחלים

דו"ח מבקר המדינה 2011 מתח ביקורת על פעילותו של המשרד לאיכות הסביבה בתחום שיקום הנחלים. המבקר ביקש לבחון כיצד פעל המשרד לאיכות הסביבה בנושא, מאז התקבלה החלטת ממשלה בדבר הצורך בשיקום הנחלים לפני כעשרים שנה בתחילת שנות התשעים.

בדיקת המבקר העלתה כי במהלך השנים הללו, לא נעשה מספיק על מנת לשקם את הנחלים, ולמעשה מתוך 31 נחלים הקיימים בישראל אף נחל לא שוקם במלואו.

הגורמים להזנחה וזיהום של הנחלים

במשך שנים רבות הוזנחו הנחלים במדינת ישראל. עקב היעדר חקיקה, היעדר גופים מוגדרים לטיפול והשמירה על הנחלים והיעדר אכיפה בנושא.

כתוצאה מכך, נערכה שאיבה בלתי מבוקרת של מקורות הנחלים דבר שגרם להתייבשות של נחלים רבים. מי הנחלים הפכו לביב שופכין אליהם הוזרמו מי קולחין ומזהמים אחרים ממפעלים, רשויות מקומיות ופסולת חקלאית, עד שהזדהמו ולא היו ראויים לשתיה או לרחצה. גדותיהם הוזנחו והפכו למטרד סביבתי, בניה בלתי חוקית נבנתה עליהם ופגעה באיזון האקולוגי וביכולת השליטה והטיפול במי הנחל. רוב הנחלים נפגעו פגיעה קשה כתוצאה מההזנחה והזוהמה.

החקיקה בנושא בשנות התשעים

בשנות התשעים, בעקבות המצב העגום של הנחלים, התקבלה החלטת ממשלה בדבר שיקומם, ומלאכת השיקום הוטלה על המשרד לאיכות הסביבה.

השיקום אמור היה לכלול כמה מרכיבים:

  • שיקום המים: סילוק המזהמים וטיהור המים.
  • שיקום אקולוגי: השבת הדגה ובעלי החיים והצמחייה הטבעית אל הנחלים לאחר שהסביבה האקולוגית נהרסה בעקבות ההזנחה, הזיהום והייבוש.
  • שיקום גדות הנחלים והחזרתם ממצב של אתרי פסולת למצב של אתרי טבע, נופש ותיירות.

ממצאי דו"ח המבקר

דו"ח המבקר בחן מה התקדם במהלך עשרים השנים האחרונות בתחום שיקום הנחלים מאז התקבלה החלטת הממשלה וגילה כי הממצאים אינם מעודדים. במהלך עשרים השנה אין אף נחל אשר שוקם במלואו.

התקציב שהוקדש לנושא נמוך בעשרות מונים מהתקציב הדרוש עימון ניתן יהיה לסיים את פרויקט שיקום הנחלים רק בעוד מאה שנה.

המבקר מצא סדרי עדיפויות תמוהים וביצוע חלקי של תוכניות השיקום. כך הוקדשו תשומת לב ותקציבים לשיקום גדות הנחלים לתיירות ונופש, אך לא נעשה כמעט כל מאמץ לשיקום וטיהור מי הנחלים, ולשיקום האקולוגי שלהם.

דו"ח המבקר הביע תמיהה על כך שלמרות שבהחלטת הממשלה ולפי הצהרות המשרד לאיכות הסביבה הוחלט להגדיר את פרויקט השיקום כעדיפות עליונה, בפועל היה הפרויקט בסדרי עדיפות נמוכים מבחינת פקידי המשרד, והראיה לכך היא התקציב הנמוך שהוקצב לו.

בנוסף הוא מתייחס לכך שלמרות שנבנו תכניות אב לשיקום הנחלים לא נקבעו מדדים ולא נעשתה הערכה של התוצאות, דבר שגרם בפועל לכך שרוב הנחלים לא שוקמו ונותרו מזוהמים.

ליקוי נוסף שמוצא המבקר נוגע לריבוי הגופים האחראים על הנושא, ביזור האחריות כך שכל גוף אחראי על חלק מסוים של השיקום, כאשר בפועל אין תקשורת בין הגופים השונים.

בנוסף מצביע המבקר על ניגוד אינטרסים, למשל במינוי רשות הניקוז כאחראית על השיקום. רשות הניקוז היא רשות האחראית בעיקר על מניעת שיטפונות, והנושא האקולוגי ושיקום המים נמצאים אצלה בעדיפות משנית אם לא מתחת לזה.

הדו"ח מוחה על כך שהמשרד לאיכות הסביבה לא יזם כמעט שום פרויקט או צעדים מעשיים בתכנית השיקום, ומשאיר את העבודה לרשויות האחרות כרשויות הניקוז, שהן כאמור בעלות אינטרסים אחרים.

המלצות המבקר

שינוי סדרי עדיפויות: משיקום גדות הנחלים לטיהור המים ושיקום אקולוגי.

בניית תכניות מסודרות רב-שנתיות (למשך כמה שנים) וקביעת סדרי עדיפויות ובניית מדדים להצלחה.

על המשרד ליזום שינוי חקיקה, ארגון ואיגוד הגופים המטפלים ודאגה לתקשורת ביניהם, ותקצוב נאות על מנת לזרז ולקדם את שיקום הנחלים.

ראו גם:

הצעת חוק מיחזור מים אפורים-אושרה בקריאה ראשונה

דילוג לתוכן