המשרד לאיכות הסביבה נגד חברות המים המינרלים

מבחינה סביבתית, הנזק של תעשיית המים המינרלים ידוע וברור בישראל ובעולם, ואכן, מדובר על נזק אדיר של זיהום סביבתי, שימוש במשאבים ציבוריים וכדומה. בכל העולם ישנה פריחה של תעשיית המים המינרלים, שנמכרים בבקבוקים ובשאר פתרונות למיניהם.

גם בישראל חברות המים המינרלים פרחו, עד שהמצב הגיע לכך שאנשים רבים אינם מוכנים בשום אופן לשתות מי ברז. ביולי 2011 הצטרף למאבק, שהיה עד אז מצומצם ושמור לארגונים סביבתיים, תומך משמעותי מאוד – המשרד להגנת הסביבה בראשות השר הפעיל גלעד ארדן.

במחצית שנת 2011 המשרד להגנת הסביבה פרסם דו"ח מחקר מקיף לגבי הנזקים הסביבתיים של תעשיית המים המינרלים. הדו"ח מדבר על היקפי המשאבים שנדרשים על מנת להפיק ולשווק מים מינרלים לציבור (ליטר נפט לכל 3 ליטר מים למשל), כמו גם על הזיהום שנוצר מהשלכת הבקבוקים לפח שאינו מיועד למיחזור, והגעת בקבוקי הפלסטיק הבלתי מתכלים למטמנות.

מעבר לכך, מדובר על מים ממקורות נביעה טבעיים שבפועל שייכים לציבור. חברות המים המינרלים שולטות בהם ושואבות מהם כמויות אדירות של מים, הנחוצות כל כך בעת בצורת ומשבר מים מתמשכים.

איסור על שימוש בבקבוקי מים מינרלים

 

תחילת הסאגה של המשרד להגנת הסביבה נגד חברות המים המינרלים הייתה בראיון שהעניק השר ארדן לעיתון מעריב. בראיון פרס את משנתו בנושא זה ואת התכניות האופרטיביות שהוא ומשרדו מתכננים כדי לצמצם את השימוש במים אלו.

מובן שהנושא נמצא בראשית דרכו מבחינת פעילות אמיתית בשטח של המשרד להגנת הסביבה, ארגונים ממשלתיים אחרים, ופעילות ציבורית נוספת.

מעבר להסברה של המשרד להגנת הסביבה לגבי הנזקים והמשמעויות הסביבתיות של שימוש במים מינרלים בבקבוקים וכדומה, השר ארדן מנסה לקדם יוזמה שאפתנית לאסור על שימוש בבקבוקים בארגונים ומוסדות ממשלתיים כמו צה"ל, משרדי ממשלה, רשויות מוניציפאליות, בתי ספר ועוד.

השר כבר הודיע שבמשרדו הצטמצם השימוש בבקבוקי שתייה משמעותית, והוא מתכוון לאסור על רכישת מים מינרלים לשתייה או שתייה מבוקבקת בכלל באופן גורף במשרד להגנת הסביבה. בנוסף לכך, השר בוחן את קידום העלאת המחיר על המים המינרלים לחברות המים עצמן על מנת להעלות את המחיר לצרכן, וקידום שימוש במי ברז או מסננים ביתיים.

יוזמה חיובית שחייבת לבוא לצד פעילויות נוספות

 

הנזקים הסביבתיים של שימוש במים מינרלים הם בהחלט עצומים ובלתי ניתנים להתעלמות, ולכן היוזמה והכיוון של המשרד להגנת הסביבה נגד חברות המים המינרלים הוא חיובי. אולם, הציבור בישראל לא החל לשתות מים מינרלים ולצמצם בשתיית מי ברז רק בגלל הפרסומות היפות של חברות המים, למרות שגם להן יש השפעה לא מועטה, כל יוזמה שכזו חייבת לבוא לצד פעילויות ממשלתיות נוספות.

תשתיות הולכת מים שפירים בישראל סבלו וסובלות מהזנחה של שנים, מפגיעה בתשתיות, ומחדירת טעמי לוואי שונים למים בערים השונות בישראל. הפגיעה בתשתיות גרמה לכך שבמקרים מסוימים, ויחסית נדירים חשוב לציין, ישנם מקומות שבהם שתיית מי ברז אינה רק לא טעימה אלא גם כוללת חומרים לא בריאים.

על כן, היבט מסוים של יוזמות המשרד להגנת הסביבה והשר ארדן נגד חברות המים המינרלים, הוא למעשה עידוד של התושבים בישראל לבחור פתרונות של מים מסוננים ולא רכישת בקבוקים מזהמים ומיותרים.

באופן כללי, מי הברז בישראל הם טעימים ובריאים לשתיה, גם בהשוואה לבקבוקי מים מינרלים. המשרד להגנת הסביבה צריך למקד את מאמציו בנושא ולפתח תכנית פעולה אמיתית וריאלית.

קשה להאמין שיוזמת השר ארדן להפחתת השימוש במים המינרלים תגרום לממשלת ישראל ולתאגידי המים להשקיע סכומים אדירים בשיקום והחלפת תשתיות מים, ובשינוי נהלים מבחינת הכנסת כלור וחומרים אחרים למים. עם זאת, הכיוון הכללי הוא חיובי, ואזרחי ישראל צריכים להבין כי מי ברז הם עדיפים יותר מבחינה כלכלית בצורה משמעותית, עוברים פיקוח של חברת מקורות, ולרוב אינם מהווים סכנה בריאותית.

דילוג לתוכן