איכות הסביבה הוא היחס בין האדם, הסביבה והשינויים שהוא יוצר בה. כך מהווה התחום זירה הרוויה במתחים בין הדרישות האקולוגיות של הטבע ושיקולים כלכליים.
איכות הסביבה היא שם כולל לנושאים רבים ובהם זיהום סביבתי של משאבי טבע מוגבלים כדוגמת מים. מים מתוקים מתחדשים בקצב נמוך יחסית ולכן השימוש בהם צריך להיעשות בכובד ראש.
זיהום מים עלול לגרום להעלאת המליחות שלהם ולמחסור במים למשך זמן רב. זיהום זה נגרם בדרך כלל על ידי פסולת שמייצרים בני האדם. בישראל אומנם קיימים גופים שונים שמטרתם לפקח על זיהום המים אך סמכויות האכיפה שלהם בעניין דלות.
חקיקה
סוגיית זיהום המים בישראל מוסדרת בחוקים שונים ובהם חוק המים תשי"ט-1959, חוק שיקום קרקעות מזוהמות תשס"ח-2007 ותקנות העוסקות במניעת זיהום מים על ידי המלחת מקורות מים, שפיכת פסולת מתחנות דלק, ריסוס קרוב למקורות מים ועוד.
מעמדם של הסעיפים בחוקים אלו כדין עבירות מנהליות לפי חוק עבירות מנהליות תשמ"ו-1985 משמע כי קיימת לנאשם בביצוע עבירות אלו האפשרות לשלם קנס כעונש על העבירה שביצע ובמקרים מסוימים להימנע מניהול משפט פלילי כנגדו ולהימנע מפגיעה בשמו הטוב.
יחס בית המשפט לזיהום מים
לאורך השנים גילה בית המשפט הישראלי יחס בעייתי לסוגיות הקשורות באיכות הסביבה בשל המתח שמעורר הצדק הסביבתי המתייחס לצורך בשוויון בצריכת המשאבים וההשפעה של צריכה זו על הפרטים בחברה.
יחד עם זאת, לאחרונה גילתה כבוד שופטת בית משפט השלום בפתח תקווה דבורה עטר יחס אקטיבי בנושא זיהום מים.
ת"פ 36573-12-10 מדינת ישראל נגד תמם עסק בהרשעת הנאשם לפי הודאתו בין היתר בעבירות של השלכת פסולת וזיהום מים.
הנאשם הוא מבעליו של מפעל להכנת קומפוסט הנמצא בסמוך למוביל הארצי ברדיוס של 100 מטרים מקידוח מים המתנקז למעיינות בראש העין.
לפי כתב האישום הפעיל הנאשם את האתר בין השנים 2010-2005 ללא תשתית מתאימה ורישיון עסק תוך התעלמות מאזהרות שנשלחו אליו על ידי המשרד לאיכות הסביבה לגבי הסיכון לזיהום מים.
לפי טענת הפרקליטות העדיף הנאשם את קידום העניינים הכלכליים שלו על פני החשש מזיהום. הנאשם אומנם הפסיק את פעילות המקום אך עשה זאת רק בעקבות מתן צו מניעה והגשת כתב האישום.
בעקבות זאת פנתה הפרקליטות לבית המשפט על מנת שיטיל על הנאשם קנס ויחייב אותו לסגור את המפעל. מנגד טען הנאשם כי פניות המשרד נעשו אך ורק על רקע היעדר רישיון העסק וכי לא היה לנאשם אינטרס כלכלי בביצוע העבירות שכן האתר לא הפיק רווחים.
כבוד השופטת עטר מתייחסת בפסק הדין לחומרה הרבה שבביצוע עבירות הפוגעות בסביבה. לדידה, בשל הסכנה לבריאות הציבור, האפשרות לניצול משאבי הטבע והעובדה כי הן מבוצעות פעמים רבות לטובת רווח כלכלי יש להחמיר בענישה של מבצעי עבירות מסוג זה למען ייראו וייראו.
במקרה זה היא מתייחסת גם לעובדה שהאתר נוהל תקופה של חמש שנים שלא כחוק ומבלי שהיו קיימים במקום האמצעים שמטרתם לצמצם את האפשרות לפגיעה במים ובאיכות הסביבה. בדומה היא מייחסת חשיבות גם להתעלמות הנאשם מדרישות המשרד להגנת הסביבה להסדרת הרישיון.
יחד עם זאת בגזר הדין היא מתייחסת גם לעובדת ההודאה של הנאשם, נסיבותיו האישיות ומצבו הכלכלי ולכן מטילה עליו קנס בסך 100,000 או המרה שלו בעשרה חודשי מאסר.
במקביל היא קבעה צו סגירה למפעל והתחייבות מצד הנאשם של 200,000 שקלים שלא לבצע במשך 3 שנים עבירות מהסוג בו הורשע אחרת יישלח למאסר לתקופה של 30 ימים.