השימוש במים מסוננים עולה לא פעם על סדר היום. צרכנים ישראלים רבים רוכשים מערכת לסינון מים, או לכל הפחות מסתמכים על זו אשר קיימת בחברת מקורות, המביאה אל ברז ביתם מים לשתייה. כיצד ניתן לעשות את הסינון? אנחנו נתמקד בשיטה נפוצה מאד לסינון מים והיא שיטת האוסמוזה ההפוכה, המתבססת על עיקרון פיזיקלי הידוע כבר שנים.
שיטת האוסמוזה ההפוכה (הידועה גם בתור "פעפוע הפוך") פועלת באופן פשוט באופן יחסי: תמיסת מים עוברת דרך מסנן, אשר לוכד את הנוזל המומס בצד אחד ומעביר את המומס הטהור אל העבר השני. הנעת הממסים מתבצעת באמצעות הפעלת לחץ הנגדי ללחץ האטמוספרי (להבדיל משיטת האוסמוזה ה"רגילה"), אשר גורם להנעת הממס מתמיסה עם רמת ריכוז מומסים גבוהה לכזו ברמה נמוכה בהרבה.
צורך בסינון מים
סינון מים בשיטת האוסמוזה ההפוכה מיועד להעלים את הרעלים והמזיקים השונים מהמים המשמשים לנו מי שתייה. בין המזיקים הללו, אפשר לציין חומרים כימיים, מתכות, תרכובות אורגניות, מלחים, פולאוריד, כלור, אסבסט ועוד. שתייה מוגברת של מים הרווים במרכיבים אלה עלולה לגרום למחלות לב, עיכול, קיבה ובמקרים קיצוניים- גם לסרטן ולמוות.
המים בסופו של התהליך הינם טהורים, טעימים, חסרי חיידקים או טעמי לוואי ועוד, מה שהופך אותם לאידיאלים לשימוש על ידי המשק הפרטי והתעשייתי בישראל. כך יכול הציבור הישראלי להנות ממי ברז ברמה גבוהה מאד, מבלי להסתכן בשום אופן.
התפלת מים באמצעות אוסמוזה הפוכה
כדי שהמים יגיעו למצב הזה, נדרש תהליך סינון שיוציא את הרעלים, ולו הקטנים ביותר. לצורך זה, מי ברז הנמצאים במובילי המים הארציים נכנסים לממברנה מיוחדת, ותוך שימוש בהפרשי הלחצים מתבצע הסינון.
קיימים מספר מסננים בתוך הצנרת. הראשון הינו מסנן כימי, המונע את כניסת המזיקים הגדולים. המסנן הבא הוא מסנן פחם, אשר תפקידו להוציא מהמים את התרכובות האורגניות והכלור. סנן האוסמוזה ההפוכה כבר יבצע את הסינון היסודי ביותר אשר טרם נעשה.
אוסמוזה הפוכה – בזבוז מים
"אין לנו מים לבזבז", מכריזים בכל תשדיר שני ברדיו או בטלוויזיה, ובצדק גמור: מזג האוויר החם באופן טבעי בארץ והחם באופן מיוחד בשנים האחרונות גורם למשבר המים בישראל. כמו כן, מאגרי המים שכן קיימים,מזדהמים בדרכים רבות, ויחד עם העלייה באיכות החיים של הצרכן הישראלי נוצרת משוואה מאד לא מעודדת, שעיקרה ביקוש הגדול מההיצע.
בהקשר הזה, שיטת האוסמוזה ההפוכה אינה מסייעת, מאחר והיא מביאה לבזבוז מאסיבי של מים אשר יכלו לשמש לצרכים אחרים. למעשה, רק כרבע מהמים אשר עוברים במערכת הסינון הופכים לטהורים וראויים לשתייה. שאר המים יורדים לטמיון ולא ניתן לעשות בהם כל שימוש. זאת להבדיל מהמקרים של חקלאות, למשל, אשר גידולים שונים במסגרתה ניתן להשקות גם עם מים שאינם טהורים בכל מאת האחוזים( מי קולחין להשקיה).
התפלת מי ים
מן העבר השני, מה אם אותם מים שיורדים לטמיון היו מים שגם ככה יש לנו בשפע? ניתן לחשוב על סוג אחד של מים בהקשר הזה – מי הים. בהתחשב בכך, לא מפתיע כי שימוש באוסמוזה הפוכה הוא נפוץ ביותר בתהליך של התפלת מי ים, אשר עתיד לצבור עוד ועוד תאוצה בשנים האחרונות.
מפעלי ההתפלה השונים הפזורים בכל רחבי הארץ וחברת מקורות כבר מתפילים מי ים בכמויות עצומות באמצעות השיטה הזו. כאשר מי הים (אשר, להזכירכם, מהווים את רוב שטחו של כדור הארץ) עוברים תהליכי סינון יחד עם יתר תהליכי ההתפלה, משק המים הישראלי זוכה לכמויות אדירות של מים, העשויות לשפר את מצבו בעשרות מונים.