זיהום מים עלול להיות בעל השלכות הרות אסון, אשר עשויות להגיע לכדי אסון לאומי. אשר על כן, בשורת חוקים ותקנות התייחס המחוקק להסדרים הראויים שצריכים כל אדם ותאגיד לעמוד בהם, על מנת למנוע זיהומי מים. חוק המים, התשי"ט – 1959, מגדיר זיהום מים כשינוי בתכונות המים שמכיל מקור מים מבחינה כימית, פיסיקלית, ביולוגית, רדיואקטיבית או כל צורה אחרת, או שינוי המוביל לכך שהמים יהיו מסוכנים לבריאות האוכלוסייה או עלולים לפגוע בצומח או בחי.
מלבד החובה האישית שמטיל החוק על כל אדם להימנע מכל פעולה שעשויה לזהם מים במישרין או בעקיפין (ללא כל קשר לעובדת היותו של מקור המים מזוהם לפני ביצוע הפעולה המזהמת או לאו), הרי שהוא מטיל על כל מי שברשותו מצוי מתקן להובלת מים, החדרתם לתת הקרקע ומתקן דומה אחר, את החובה לנקוט בכל אמצעי אפשרי סביר על מנת למנוע זיהום מים על ידי הפעלת המתקן.
איסור על ריסוס בקרבת מקור מים
סעיף 20 ד' לחוק מעגן את סמכותו של השר לאיכות הסביבה לחוקק תקנות בעניין מניעת זיהום מים והגנה על מקורות מים בישראל מזיהומים שונים. במסגרת התקנות הללו, רשאי השר להטיל איסורים הנוגעים לשימוש בגורמים המזהמים מים, להתוות מנגנונים באשר להפצתם ושיווקם של מוצרים וחומרים מסוג דא ועוד. מכוח סמכותו זו, תוקנו תקנות המים (מניעת זיהום מים, ריסוס בקרבת מקורות מים), התשנ"א – 1991, אשר אוסרות על כל אדם לבצע ריסוס (פיזור חומר ביולוגי או כימי או תערובת שלהם המיועדים למטרות שונות המפורטות בתקנות, כגון דישון וזיבול) באופן שגורם או עלול לגרום לתכשיר האמור להגיע למקור מים.
יתר על כן, התקנות מגבילות הטסת כלי טיס המכילים את התכשירים האמורים מעל למקורות המים המנויים בתקנות (כנרת, המוביל הארצי ועוד), כאשר הן מתוות את האופן שבו יש לבצע ריסוס מהאוויר. כך, בין היתר, על מנת לבצע ריסוס בתכשיר יש לוודא כי מתקיימים תנאי רוח מתאימים כמפורט בחוק, והכול על מנת למנוע את האפשרות שמקור מים יזוהם.
תקנות זיהום מים – בור ספיגה תעשייתי
תקנות המים (מניעת זיהום מים) (בורות ספיגה ובורות רקב), התשנ"ב – 1992, הן תקנות נוספות שהותקנו על ידי השר מכוח החוק ולפיהן אסור לאדם להתקין בור ספיגה תעשייתי. על פי הגדרת התקנות, בור ספיגה הינו בור המיועד לשמש לקליטה של שפכים והעלמתם על ידי חלחולם לקרקע. בור ספיגה תעשייתי הוא בור ספיגה, המשמש לקליטת שפכים תעשייתיים (פסולת שנוצרת במקום בו מבוצעת מלאכה או מיוצרים חומרים, לרבות בתי חולים וכל מקום שמשמש לאחסנה, עיבוד וניקוי של חומר או מוצר).
אדם שעובר על התקנות ומתקין בכל זאת בור ספיגה תעשייתי, צפוי לעונש מאסר או לקנס כבד בסך מאות אלפי שקלים, כקבוע בחוק.
תקנות זיהום מים – תחנות דלק
באופן דומה תוקנו תקנות המים (מניעת זיהום מים, תחנות דלק), התשנ"ז – 1997, אשר מעגנות את המנגנון שלפיו תוקם תחנת דלק. כך, על פי הדין יש להקים את התחנה תוך בניית משטח תדלוק המבטיח ניקוז תקין של הדלק, זאת כדי למנוע חיכוך בין הדלק המזהם למקורות מים. בנוסף, התקנות מחייבות את מפעיל התחנה לערוך בדיקות אטימות תקופתיות ולעמוד בתקני איכות הסביבה הקיימים בדין.
שר הבריאות אף התקין את תקנות המים העוסקות באיסור הזרמת תמלחת למקורות מים, אשר מטיל את חובה על בעלים ומפקח של מפעל לבצע הפרדה בין זרמי השפכים של מפעלו, על מנת לבודד את התמלחת משאר שפכי המפעיל. יובהר כי התמלחת מוגדרת בתקנות כשפכים המכילים מלח שמקורם בתהליכי ייצור שונים, והכול כמפורט בתקנות.
כיום בישראל קיימת חשיבות רבה למים ולנושא זיהום הנחלים. בבחינה מקיפה ומדוקדקת ניתן לראות כי חוקי המים בישראל רבים, ואף אחת לכמה זמן מתעדכנים בהתאם למצב משק המים הישראלי.
להרחבה: